יום שלישי, 23 באוקטובר 2012

הכח של האישה לבנות ביתה


בס"ד

הכח של האישה לבנות ביתה

איך יכול להיות שאישה מסוגלת גם לבנות את ביתה, וגם להֹרסו? איזה מבין המשפטים נכונים?
כתוב בספר בראשית "ויבן ה' אלקים את הצלע"-"ויבן" מלשון בינה. מלמד שנתן הקב"ה בינה יתרה לאישה.
מה היא בעצם בינה? בינה היא מלשון התבוננות, יכולת לראות "בין לבין", בין הנגלה ובין הנסתר, בעצם: היכולת להתבונן בדברים- ולהסיק מהם מסקנות מבלי שיֵאַמְרוּ הדברים במפורש. יכולת הבנת דבר מתוך דבר.
לכאורה משהו טוב. נכון? כח גדול... אבל זה תלוי באישה, לאן היא לוקחת את הכוח הזה. התבוננות זה גם מלשון בנייה. בינה-בניין. אז בעצם אם האישה בונה את הבניין-זה אומר שהיא בעצם קובעת את טיב וחוזק הבניין. הוא יכול להיות בניין איתן. בניין עדי עד. או הוא יכול גם להיות בניין חלש ובלתי יציב-אשר סופו להרס.

כשנתבונן בפרשת קרח, כאשר פוצה האדמה את פיה, נראה שאון בן פלט הנזכר בראש הפרשה יחד עם דתן ואבירם, וכל שאר עדת קרח, אינו נזכר כאן. למה? מפני שאון בן פלט ניצל מכל אותה המהפכה. בזמן שראתה אשתו שהוא עומד להתחבר אל קרח במחלוקתו, אמרה לו אשתו: לשם מה אתה רוצה להתחבר איתם? אם משה הרב, אתה תלמידו, ואם קרח הרב, אתה תלמידו. כך שבעצם אין לך שום תועלת בזה שאתה מתערב בריב למען אחרים. השיב לה און בן פלט "מה אני יכול כבר לעשות? כבר הייתי בעצתם, ונשבעתי שלא אפרוש מהם, ואהיה איתם יחד". אמרה לו אשתו "אני אעשה תחבולה להציל אותך, כדי שלא יבואו בכלל לקרוא לך. וכך תהיה נקי מהשבועה". היא האכילה והשקתה את בעלה עד שהשתכר, והשכיבה אותו לישון. אחר כך ישבה ליד פתח האוהל, וסתרה את שערותיה והתחילה לסרוק ראשה. וכשבאו לקרוא לבעלה, כשראו אישה נשואה יושבת ומסרקת שערה, ברחו כולם. וכך נבלעו קרח ועדתו, ואון בן פלט ניצל.
כתוב במשלי "חֹכמת נשים בנתה ביתה" -זוהי אשתו של און בן פלט. אישה שיש לה דעת, בונה את ביתה, והצילה בחכמתה את בעלה. ועל אשתו של קרח נאמר: "ואיוולת בידיה תהרסנה" (שם יד) כלומר, אישה שהורסת ביתה בידיה, ע"י עצתה הרעה, שיעצה לקורח למרוד במשה, וגרמה שיֹאבד יחד עם כל עדתו.
וזהו בעצם כוחן של הנשים, שיש בכוחן לבנות ביתן, ולגרום לו להתרומם ברוחניות, או לגרום במו ידיהן להרס הבית
.


יום שבת, 20 באוקטובר 2012

תפילה למוצ"ש של רבי לוי יצחק מברדיטשוב


בס"ד

תפילה למוצ"ש של רבי לוי יצחק מברדיטשוב

תפילה ובקשה שתיקן רבינו רבי לוי יצחק מברדיטשוב לומר במוצאי שבת. ובכתבי הקודש שלו נמצא כתוב כך:

"
סגולה גדולה להצלחה, שיאמרו אנשים, נשים והטף בקשה זו בכל מוצאי שבת קודש לפני הבדלה שלוש פעמים, ובטוח אני בה' שיצליחו בבני, חיי ומזוני (בנים, חיים ופרנסה) בוודאי בטח בעזרת ה' יתברך."

אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וְאֱלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁמוֹר וְהַצֵּל אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲהוּבֶיךָ מִכָּל רָע בִּתְה
ִלָּתֶךָ, כַּאֲשֶׁר הַשַּׁבָּת קֹדֶשׁ הָאֲהוּבָה עוֹבֶרֶת, שֶׁהַשָּׁבוּעַ, הַחֹדֶשׁ וְהַשָּׁנָה, יָבֹא לָנוּ לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים, לְאַהֲבַת חֲבֵרִים, לִדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, לְהַאֲמִין בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה עִקָּרִים שֶׁלְּךָ, וּבִגְאוּלָה קְרוֹבָה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וּבִתְחִיַּת הַמֵּתִים, וּבִנְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה הִנְּךָ הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ, תֵּן גַּם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲהוּבֶיךָ כֹּחַ, לְהוֹדוֹת לְךָ, וְרַק אֹתְךָ לַעֲבֹד, וְלֹא לְאַחֵר חָלִילָה. וְשֶׁהַשָּׁבוּעַ, הַחֹדֶשׁ וְהַשָּׁנָה יָבֹא לָנוּ לִבְרִיאוּת וּלְמַזָּל טוֹב וְלִבְרָכָה וּלְהַצְלָחָה, וּלְחֶסֶד, וּלְבָנֵי, חַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי, וְסִיַעְתָּא דִשְמַיָּא לָנוּ וּלְכֹל יִשְׂרָאֵל, וְנֹאמַר אָמֵן.



חכמי חלם- הסוס שבבית הכנסת

בס"ד


חכמי חלם

כידוע, ראשית יסודה של העיר חלם ארע בעקבות תאונה: המלאך הממונה על הלידות נשא עמו שני שקים מלאים בנשמות לזרעם על פני הארץ. בשק האחד היו נשמות של חכמים ובשק השני, נשמות של טיפשים. אך כשהגיע המלאך למקום שעתידה הייתה להבנות בו העיר המהוללה חלם, נכשל ונפל ונקרע קרע גדול בשק הנשמות החכמות, וכך אירע שכל הוולדות שנולדו באותה עיר באו לעולם כשהם חכמים ונבונים ובעלי שכל חריף. המושג חלמאי הפך לשם דבר, אך מי מאתנו עוד זוכר ויודע להגיד במה עצמה חכמתם?
לאלה שידעו ושכחו ולאלה שטרם זכו להכיר – הרי לפניכם פנינה מקסימה מעלילות החלמאים בעיבודו הנפלא של פ. הילפרן ובלווית ציוריו של ש. פיגנבום.

הסוס שבבית הכנסת
מגפה הייתה בעיר חלם, מתו קטנים וגדולים. הייתה העיר שרויה בצער גדול. נאספו החלמאים לאסיפה לטכס עצה, מה יעשו שתחדל המגפה? נשאו ונתנו והחליטו שיקומו בני העיר יום יום לפנות בוקר ויקדימו לבית הכנסת לאמירת תהילים.
אך החלמאים היו ישננים מופלגים, והיו שוכבים במטותיהם עד שעה מאוחרת ולא הקדימו לבית הכנסת ולא קראו תהילים והמגפה לא חדלה. הייתה העיר בצרה גדולה.
התאספו החלמאים שוב לאסיפה רבה, כדי לטכס עצה מה יעשו שתחדל המגיפה. נשאו ונתנו והחליטו שהחלמאים מחויבים להקדים לאמירת תהילים לפנות בוקר. אלא מאי? החלמאים ישננים מופלגים הם? על כן צריך לשכור שמש שילך על כל בתי חלם ויעורר את הישנים עם עלות השחר.
וכך עשו. שכרו שמש שהלך ברחובות חלם ועבר על כל בתי החלמאים ועורר אותם לאמירת תהילים לפנות בוקר. אך השמש בא אל הרב ואל הגבאים והתחיל מתאונן בבכי שקר לו בלילה והוא ירא שמא תאחזהו צינה וימות.
התאספו החלמאים שוב לאסיפה לטכס עצה, מה יעשו שתחדל המגיפה. נשאו ונתנו והחליטו שחוק ולא יעבור הוא, שיקומו החלמאים לפנות בוקר ויקדימו לאמירת תהילים. אלא מאי, ישננים הם? על כן צריך לשכור שמש שיעורר את הישנים. ואם תמצי לומר: השמש מתאונן בבכי, שהוא ירא שמא תאחזהו צינה וימות? הוי אומר שצריך לקנות בשבילו פרווה. ילבש השמש את הפרווה ויחם לו ולא ימות. וכך עשו.
שמחו החלמאים, חשבו שבאה הרווחה.
אך הגבאי הזקן בא אל בית הכנסת בשעת קריאת התורה ועיכב את הקריאה: טענה ותביעה יש לו! עד היום היה הוא האחד שלבש פרווה בעיר חלם וידעו כל בני העיר שהוא הגבאי הזקן. עכשיו שלבש גם השמש פרווה, מי ידע להבדיל בין השמש ובין הגבאי?
נאספו החלמאים לאסיפה לטכס עצה, מה לעשות שידעו להבדיל בין השמש ובין הגבאי? נשאו ונתנו והחליטו: ודאי שהחלמאים מחויבים להקדים לקריאת תהילים לפנות בוקר. אלא מאי - החלמאים ישננים מופלגים הם? על כן צריך לשכור שמש שיעורר את הישנים. ואם תמצי לומר: קר לו? הוי אומר שילבש פרווה ויחם לו. אך מה לעשות שלא תהיינה טענות מצד הגבאי הזקן? הרי ברור הדבר, שהשמש ילבש את פרוותו כשהיא הפוכה, העור למטה והשער למעלה. וראו החלמאים את הפרווה השעירה ואת הפרווה החלקה וידעו להבדיל בין השמש ובין הגבאי הזקן.
עשו כן. אלא שממחרת בא השמש לפני הרב והגבאים והתחיל מתאונן ביללה חדשה: מכיוון שהוא נושא את הפרווה הפוכה - השער למעלה והעור למטה, על כן חשבו הכלבים שהוא זאב וַיתנפלו עליו וַינשכו אותו.
הייתה העיר חלם נבוכה שוב. נאספו החלמאים לאסיפה רבה, לטכס עצה: מה יעשו שלא ינשכו הכלבים את השמש? נשאו ונתנו והחליטו שאין לבטל את אמירת התהילים בכל אופן. אלא מאי - החלמאים ישננים מופלגים הם. על כן צריך לשכור שמש שיהיה מעורר את הישנים, ואם קר לשמש ילבש לו פרווה ולא תאחז אותו צינה. ואת הפרווה ילבש הפוכה, עורה למטה ושערה למעלה, כדי שידעו החלמאים להבדיל בינו ובין הגבאי הזקן, שגם הוא מלובש פרווה. ואם תמצי לומר: הכלבים חושבים על השמש שהוא זאב והם נושכים אותו, על כן ירכיבו את השמש על סוס וידעו הכלבים שלא זאב הוא ולא ינשכו אותו עוד. וכך עשו.
נשאלה שאלה מאת החלמאים: בשל מה לפנות בוקר הולך הסוס לשאת את השמש על גבו, אלא ביום ובלילה איפה יהיה?
נאספו החלמאים לאסיפה חדשה, נשאו ונתנו, שקלו וטרו והחליטו שיעמוד הסוס בעזרת הנשים של בית הכנסת.
עשו כן. באו הנשים לבית הכנסת, ראו שסוס עומד בעזרת הנשים, התחילו צועקות שהן יראות להתפלל כשהסוס עמן, שמא יתחיל בועט אותן בשעת התפילה. הייתה העיר חלם בכל צרה.
נאספו החלמאים לאסיפה והחליטו להעמיד את הסוס בעזרת הגברים, שהם אינם יראים שמא יתחיל הסוס בועט בהם בשעת התפילה.
עשו כן. אלא כשבאו הגברים להתפלל, היה כל אחד דוחף את הסוס ממקומו ולא היה לו מקום לעמוד.
חזרה שוב השאלה הישנה: איפה יעמוד הסוס?
נאספו לאסיפה שוב, נשאו ונתנו, שקלו וטרו והחליטו שיעמוד הסוס לפני העמוד. נשאלה שאלה שוב: איפה יעמוד החזן? השיבו שיעבור החזן לפני התיבה כשהוא יושב רכוב על הסוס. נשאלה שאלה חדשה: אם יעמוד הסוס לפני העמוד, והחזן יהא מתפלל כשהוא יושב רכוב על הסוס, כיצד יפסע לאחור בפסוק: 'עושה שלום במרומיו'?
אז נאספו לאסיפה כל בעלי הבתים ונשאו ונתנו, דרשו וחקרו עד שהחליטו:
ודאי שצריך להקדים לקריאת תהילים לפנות בוקר כדי שתיעצר המגיפה. אלא מאי - ישננים הם? ישכרו אפוא שמש שיעורר את הישנים. ואם תמצי לומר: השמש ירא שמא תאחזהו צינה וימות? הרי אפשר שילבש פרווה ויחם לו. ואם יתאונן הגבאי הישן שלא יבדילו עוד בין השמש ובין הגבאי, ששניהם כאחד מלובשים פרוות? הוי אומר שילבש השמש את הפרווה הפוכה, העור למטה והשער למעלה. אלא מאי? הכלבים יחשבו אותו לזאב וינשכוהו? ירכב אפוא על הסוס. והסוס איפה יעמוד ביום ובלילה שהשמש אינו זקוק לו? הוי אומר בבית הכנסת לפני העמוד והחזן ישב עליו. ובקריאת הפסוק 'עושה שלום במרומיו' ימשוך הגבאי את הסוס בזנבו כדי שיפסע לאחור...
כן עשו. ומאז ועד הנה נשאר הדבר לחוק בחלם: כשרואים גבאי מושך סוס בזנבו, הרי ברור שהגיעו כבר ל'עושה שלום במרומיו'.


יום רביעי, 17 באוקטובר 2012

הגיגים בעניין בעלי תשובה




לפעמים מי שנמצא לפני תהליך החזרה בתשובה או בתוכו יכול להרהר בליבו מחשבות של ענווה פסולה כמו ''מה אני לעומת שומרי המצוות מלידה'' או ''איזה כיף למי שנולד דתי הוא יודע הכל ורגיל כבר לשמור'' או ''למה נגזר עלי להיוולד חילוני?'' 

נביא כמה נקודות בעניין:

1. קודם כל, ידע המתקרב לבורא עולם שה' נטע בתוכו כוחות עצומים – כן יש לך כוחות עצומים! גם אם אתה לא מרגיש אותם, אבל הם בתוכך אולי רדומים מעט ועם ניעור מסוים הניצוץ יתעורר ויהפוך ללהבה גדולה, להבה שאינה נמצאת בקלות אצל דתי מבית שצריך יותר לעבוד על עצמו שלא תהיה התנהגותו כמו מכונה- ''כמצוות אנשים מלומדה''

אם נולדת בבית חילוני זה אומר שאלוקים הטביע בתוכך את הכוחות המיוחדים של הליכה כנגד הזרם, של דביקות במטרה, דביקות באמת, כוח זה נמצא בתוכך! צריך רק ללבות את הניצוץ!

2. עוד נקודה, דע לך שמצווה אחת שלך שהתאמצת בקיומה, שווה יותר מעשרות מצוות של דתי מבית שהתרגל לקיים. כי כידוע  גובה השכר למצווה הוא לפי ההתאמצות המלווה את מקיים המצווה, ועל כן מי שמתאמץ יותר לקיים את המצוות למרות שהוא לא רגיל, למרות הלחץ החברתי אז שכרו גדול בעשרות מונים מדתי מבית ויתכן שבשמים דרגתו של החוזר בתשובה יותר גבוהה מהדתי מבית.

לכן, יש לך לשמוח היכן שאתה בכל מצב כי כל הניסיון והאתגר שבשינוי הדרך הוא לטובתך הנצחית להגביר את שכרך, ולהשלים את תיקונך בשלימות.

3. עוד נקודה למחשבה:

דתי מבית לא נפגש הרבה עם יהודים שלא זכו לחזור בתשובה ועל כן אין לו את המעלה והזכות לעזור ליהודי להכיר את בוראו ואת שורשיו, לעומת זאת החוזר בתשובה פעמים רבות נמצא בסביבה שאיננה שומרת מצוות ועל ידי דוגמא אישית טובה והדרכה נכונה הוא יכול לזכות לקרב עוד יהודים לאבינו שבשמים אפשרויות אלו לא נמצאות בתדירות אצל הדתי מבית.

ובנוסף לכך החוזר בתשובה יודע הרבה יותר טוב איך לדבר, איך להשפיע על אלו שעדיין לא שומרים, כי הוא יודע את הסגנון חיים והדיבור של הרחוקים כי הוא היה שם.

לא לחינם מקרבי הרחוקים הנודעים הם החוזרים בתשובה כי הם יודעים כמה נחוץ וחיוני וטבעי ליהודי לשמור מצוות וכמה עצובה ומחפשת הנשמה בלא המצוות, ובנוסף לכך הם גם יודעים איך ומה לדבר עם הרחוקים כי הם היו שם.



יוצא שמשמים שמו את החוזר בתשובה שיגדל חילוני כדי שידע אחר כך איך להציל את אחיו מהאבדון הנצחי ולהכיר להם את דרך היהדות המקורית שנגזלה מהם על ידי חינוך ללא השורשים האמתיים של היהדות.



4. ועוד נקודה: החוזר בתשובה היה כבר בשני הצדדים הוא יודע את תחושת הריקנות והרדיפה החומרית המצויה למי שאין לו את היהדות המקורית, ואם החוזר בתשובה זכה להדרכה נכונה, הוא גם יודע וירגיש את תחושת הסיפוק המלווה את קיום המצוות , את הכיף וההתעלות שבחוויות השבת, הוא יודע את הסיפוק שבתפילה לבורא עולם את החוויה שבהתקשרות לאין סוף.
כל זה לא היה לו בעולם החילוני ועל כן הוא נעשה ''מחוסן'' במידת מה הכיוון שהוא יודע את היבול המתוק לרגע ומר לאחר הרגע המוצע בעולם ללא שמירת מצוות, לעומת זאת הדתי מבית יכול לחשוב שהוא מפסיד הרבה דברים בזה שהוא חי בעולם הדתי (במיוחד אם הוא גדל בבית ''יבש'' מבחינה רוחנית, בבית שלא ידעו כיצד לנצל את אוצרות הרוח והחוויה לנפש היהודית שטמונים ביהדות אלא קיימו את המצוות בצורה מכנית
.)

כתוב שאמנם טוב שאדם ידע את חסרונותיו כדי לתקנם אבל עוד יותר חשוב וחיוני שנתוודע למעלותינו ובמה אנחנו טובים.